מנורה - איזו אהרן בע"מ נ' וססביאטסקי

פסק דין

בפניי בקשה מטעם הנתבע לדחיית התביעה ולחיוב התובעת בהוצאות הנתבע, כאשר התובעת הודיעה שמסכימה לדחייה, אך סבורה שאין לחייבה בהוצאות.

עיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים, ובאתי למסקנה שיש לדחות את התביעה, תוך חיוב התובעת לשלם לנתבע הוצאות בשיעור סמלי בלבד בסך של 400 ₪.

איני מוצא להאריך בדברים בנסיבות, ורק אציין כי עפ"י היסטוריית ההליכים בתיק: ביום 21.5.12 הוגשה תביעה כספית/נזיקית ע"ס 6,198 ₪; ביום 19.11.12 ניתן פס"ד בהיעדר הגנה כנגד הנתבע; ביום 7.2.13 ביקש הנתבע לבטל את פסה"ד (מהבקשה עולה שהנתבע כופר בכך שכתב התביעה ופסה"ד הומצאו לו כדין, ולדבריו התוודע לראשונה להליכים מקבלת האזהרה בתיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסה"ד, כאשר הנתבע לא כופר למעשה בחבותו המהותית לשלם את החוב מושא התביעה, ורק טוען כי היה לו ביטוח מקיף וכי ראוי שהמבטחת תישא בתשלום לידי התובעת); ביום 7.3.13 הוחלט על ביטול מוסכם של פסה"ד (לפני כן הוחלט גם על עיכוב מוסכם של הליכי ההוצל"פ) וכן ניתן לנתבע פטור מהגשת כתב הגנה לצורך מיצוי ניסיון גביית החוב מושא התביעה ע"י התובעת מהמבטחת של הנתבע (חב' מנורה); ביום 17.12.13 הגיש הנתבע את בקשתו שבנדון; ביום 19.12.13 הודיעה התובעת כי מסכימה לדחיית התביעה ללא צו להוצאות (בהחלטתי מיום 20.12.13 קבעתי שהתגובה אינה ברורה נוכח תוכן בקשת הנתבע לפסיקת הוצאות לטובתו, וביקשתי מב"כ התובעת להבהיר הדברים); ביום 22.12.13 חזר הנתבע על בקשתו ועמדתו לפיה על התובעת לשלם לו הוצאות; ביום 24.12.13 הגיבה התובעת וטענה כי אין לחייבה בהוצאות בנסיבות; והיום הגיש הנתבע תשובתו על תגובת התובעת, ובה חזר על בקשתו ועמדתו.

יצוין כי, עפ"י דברי התובעת, עוד ביום 14.4.13 סילקה חב' מנורה (מבטחת הנתבע) את החוב מושא התביעה, ולכן בנסיבות ראוי היה לצפות שהתובעת תיזום את סגירת התיק שבנדון, ולא תמתין ליוזמת הנתבע.

מאחר שהתובעת הסכימה לביטול פסה"ד שניתן כאמור כנגד הנתבע בהיעדר הגנה, מבלי לעמוד על פסיקת הוצאות לטובתה ואף מבלי להסדיר מפורשות מראש את גורל התביעה (דבר שראוי היה לעשותו בנסיבות כדי למנוע אי-ודאות מהסוג שנוצר בפועל), עליי להניח שהתובעת קיבלה את טענות הנתבע בבקשתו לביטול פסה"ד, ולכן עצם אי-התגוננות הנתבע בעבר לא יכולה בנסיבות להוות שיקול לחובת הנתבע ולטובת התובעת.

אכן, התובעת גרמה לנתבע טורח ואף הביאה לכך שהנתבע נאלץ לפנות לעו"ד על מנת שייצגו, ובסופו של יום התובעת מגלה עמדתה שהנתבע עצמו פטור ממעשה ומתשלום כלפי התובעת, ולכן יש לפצות אותו על הטורח הנ"ל. אמנם, משגם הנתבע לא עמד על פסיקת הוצאות לטובתו במסגרת הליך ביטול פסה"ד, עליי להניח שגם הנתבע ויתר על "זכותו" לפסיקת הוצאות בגין עצם הליך ביטול פסה"ד. אך עדיין התובעת יצרה עמימות וצורך בהליכים (גם אם הנתבע קיבל פטור זמני מהגשת הגנה כל זמן שהתובעת מנסה לגבות את החוב ממבטחתו), גם אם לא מורכבים.

בנסיבות כולן ובהתחשב בטורח הלא רב שנגרם לנתבע, סבורני שיש לפסוק לטובת הנתבע הוצאות סמליות על הצד הנמוך, וכך אני עושה.

לסיכום

התביעה נדחית.

הדיון הקבוע בתיק מבוטל.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך של 400 ₪.

פסה"ד יישלח לב"כ שני הצדדים.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ד, 31 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: